יום ראשון, 2 במאי 2010

גרמניה - דרום מערב גרמניה חלק ב' - שויץ וקצת צרפת 04/2010

חלק ב' המעבר מהיער השחור לשוויץ קצת צרפת, לכטנשטיין וחזרה למינכן

למעבר לחלק א' לחץ על הקישור ==> חלק א'
יום מס' 9  (07/04/2010)
זה היה הלילה האחרון שלנו בצימר בטיטיזי (Haus am Tannenhain) נפרדנו מבעלת הבית והבטחנו לה שמאיתנו היא תקבל פרסומת חינם על השרות, היחס והצימר שהיו המצויינים, העמסנו את כל הציוד שלנו ויצאנו לכיוון העיר פרייבורג (Freiburg). מצאנו חניה לרכב ויצאנו לטייל במרכז העיר העתיקה. 
Catholic Church
Martin's Gate
 פרייבורג (Freiburg) - פרייבורג, המבצר החופשי (הפירוש המילולי של השם הגרמני) השוכנת על אם הדרך ביער השחור, הפכה ברבות הימים לנושאת הדגל של המהפכה הירוקה ואיכות הסביבה. העיר עם הכי הרבה ימי שמש בשנה….בגרמניה היא גם המובילה בנושאי איכות הסביבה. חמדת החן של גרמניה. כשמסתובבים ברחובות פרייבורג אי אפשר לפספס שתי תופעות מיוחדות למקום. שלטי הפסיפס לפני כל חנות ותעלות המים. Bächle הוא שמם של תעלות המים הזורמים ברחובות פרייבורג. הבאכלס שימשו בעבר להשקיית בהמות וכיבוי שריפות וכיום הן אטרקציה תיירותיות ומגרש משחקים לילדי העיר. אגדה מקומית מספרת שגבר הטובל רגלו בתעלות המים יתחתן עם בת המקום. ראו הוזהרתם. מנהג המקום עוד מימי הביניים, שילוט המבשר את סוג החנות שנעשה ע"י אבני פסיפס בצורת סמל המקצוע כך שסמל הרפואה לפני בית מרקחת, מספריים לפני חנותו של החייט, נעל לפני חנות נעליים, בייגלה לפני האופה ועוד.
כיכר הקתדרלה, היא המונסטר של פרייבורג, היא מקום שוקק חיים כל ימות השבוע למעט יום ראשון. מסביב למונסטר יש שוק תוצרת חקלאית, מזכרות ואוכל רחוב כל יום עד הצהריים ( מסתיים בדר"כ ב-13:00 אולם תלוי במזג האוויר). מגדל הפעמונים של הקתדרלה שרד גם את הפצצות מטוסי בנות הברית תודות להיותו כל כך גבוה ושימש כסימון דרך לניווט לטייסות ההפצצה של בנות הברית בדרכן למרכז גרמניה. למתעניינים מומלץ להכנס לכנסיה, ומיד בצד ימין יש תצלום אווירי שנעשה מיד בתום מלחה"ע השנייה ובו רואים את מרכז העיר איי חרבות למעט צריח הכנסיה. הבית האדום בצד הדרומי של הכיכר הוא בית לשכות המסחר שנבנה בשנים 1520-1532 ושוקם לאחר מלחמת העולם הראשונה, כמו שאר המבנים מסביב לכיכר. הבית הירוק בפינת הככר עם סבכת הברזל המסולסל הוא ארמון הארכיבישופים משנת 1756.
 קתדרלת פרייבורג (Freiburger Münster)
 הרחוב הראשי בעיר העתיקה (Kaiser-Joseph-Straße)
לאחר סיום הסיור אנחנו יוצאים חזרה ללכיוון מזרח ופונים דרומה (לאחר כ-8 ק"מ) לכביש מס' L126  עד לכביש 317 ובהמשך דרומה על כביש L149 ו-L151  עד לעיירה Todtmoos, ובהמשך דרומה על כביש L151 עד לעיר באד זקינגן (Bad Säckingen) שעל נהר הריין והגבול עם שוויץ. אנחנו מדלגים על העיירה (עוד נחזור לבקר בה) וחוצים את הגבול לשוויץ בכביש מס' 518. 
Neuer Kurpark, Todtmoos
בפארק ליד ה-Tourist Information Center ב-Todtmoos
פונים לעבר הכפר שטיין (Stein) עוברים את הכפר לחלקו הצפוני וחונים במגרש החניה המסודר ליד גשר העץ שעובר מעל הריין (Holzbrücke bad säckingen).
הסיבה שאנחנו עברנו לשוויץ זה לא הישוב שטיין אלה הנוחות בחניה ע"מ לטייל בבאד זקינגן (במרכז העיר אין אפשרות למצוא חניה), אז את הרכב השארנו בחניה וצעדנו לעבר גשר העץ וחזרנו חזרה ישר למרכז העיר בתוך גרמניה.
 באד זקינגן (Bad Säckingen) - מראה מגשר העץ מעל הריין
 בגבול שעובר במרכז הגשר
  הסכר על הריין
באד זקינגן (Bad Säckingen) - בקצה הדרום מערבי של היער השחור, על גדות נהר הריין מצויה עיירה לא גדולה אבל מדהימה ביופיה, באד זקינגן. גם המיקום הגיאוגרפי שלה מושלם וניתן לצאת ממנה לטיול בשלוש מדינות, שוויץ, צרפת ומדינת באדן הגרמנית.
אחת מנקודות החן הבולטות ביותר בפניו של היער השחור היא ללא צל של ספק, באד זקינגן. שופעת פינות חמד, חביבה ושומרת על צביון ימי הביניים, כיאה ששנת היווסדה הוא לפני המאה העשירית. העיירה הצנועה מונה כשבעה עשר אלף תושבים בלבד אולם יש בה כאמור המון נקודות ששוות ביקור בהן.
גשר העץ שבנוי מעל נהר הריין מחבר את באדן זקינגן לשווייץ. זהו גשר העץ הארוך ביותר באירופה והוא הוקם במאה הארבע עשרה. במרכז הגשר מצויר קו הגבול עם שוויץ ורבים אוהבים לעמד עם רגל אחד בכל צד של הציור, ולהצהיר שהם נמצאים בשתי מדינות בעת ובעונה אחת.
מבט מהגשר, בכיוון מעלה זרם המים, יגלה לכם סכר גדול ממנו צונחים המים מגובה של 6 מטרים. עוצמת המים מנוצלת לייצור חשמל, כאשר המתקן משמש הן את גרמניה והן את שוויץ ושיא זרימת המים בנהר מתקיים בחודשים מאי ויוני, לאחר הפשרת השלגים שמתנקזים לתוך הנהר.
מחזה ידוע בנוף העיירה הוא של שווייצרים מהעבר השני שמגיעים לבאד זקינגן מדי יום לצרכי קניות ובילוי. בשל הקירבה הגיאוגרפית של העיירה לשוויץ היא לא סבלה מהפצצות של בעלות הברית עליה וכל הבתים והמבנים נותרו שלמים, כפי שהיו מאות שנים קודם לכן.
הכנסיה נמצאת באזור העתיק של העיירה וקרויה סנט פרידולין, על שם הקדוש פרידולין שלפי האמונה הפך לקדוש אחרי שהצליח להחזיר לחיים נזיר שנפטר. על תקרת הכנסייה תוכלו לראות ציור שמתאר את החזרת הנזיר לחיים. מדי שנה בחודש מרץ נערכת במקום תהלוכה לכבוד הקדוש שנפטר במה השש עשרה ושרידיו שמורים עד היום בקופסת זהב גדולה. עוד בכנסייה עוגב עצום בגודלו, בין הגדולים ביותר בגרמניה.
מי שהשם באד זקינגן יצלצל לו מוכר, זאת בזכות יצירתו של הסופר יוזף ויקטור פון שאפל מהמאה התשע עשרה "החצוצרן מזקינגן". ואכן, דמות החצוצרן מקשטת חלקים רבים בעיר. כמו כן, האמונה הרווחת בכפר מספרת על חתול גיבור בשם 'קיטי גאי, גאי', שנהג ליילל בלילה כאשר נשקפה סכנה וכך הזהיר את התושבים הקתולים מפני אויביהם הפרוטסטנטים. מול בית העירייה ובמספר כיכרות כעיר תתקלו בפסלי החתול השחור, מחווה לחתול הגיבור ואילו מול תחנת הרכבת מצויים פסלים של כמה חתולים (כולל החתול גארפילד), שניצבים במעגל כאות הוקרה לחתול הגיבור קיטי.
באד זקינגן מציעה לכם גם מרחצאות מרפא, עם שלל בריכות ומתקני ספורט לצידם. המים החמים נובעים מסביב לעיר וישנם גם מספר בארות המכוסים במכסים ממש במרכז העיירה היפה.
 Münsterplatz
 St. Fridolinsmünster
 הטיילת לאורך הריין בצד הגרמני
 הגשר על הריין (Rheinbrücke)
 עוברים את הגשר חזרה לכיוון שוויץ
לאחר סיור בעיר אנחנו חוזרים חזרה לרכב ומתחילים לנסוע דרומה לתוך שוויץ, בתחילה על כביש מס' 3 עד למפגש עם כביש מס' 1 והמשך עליו לכיוון דרום מערב עד הישוב Oftringen ומכאן המשך דרומה עד לישוב Sörenberg.
 בדרך ל-Sörenberg
 ב- Sörenberg
הכוונה היתה "לחתוך" את מרכז שוויץ ולהגיע לאזור אגם ברינץ (Brienzדרך מעבר Glaubenbühlpass אך מתברר שהמשך הדרך חסומה ע"י שלגים ורק לקראת יוני יפתחו את הירידה למטה, לא נותר לנו אלה לחזור את הדרך חזרה, לנסוע לכיוון לוצרן ומשם לכיוון אגם ברינץ (סיבוב של כ-100 ק"מ) בשעות הערב הגענו לישוב Giswil ובו מצאנו מקום לינה.

 מסלול יום מספר 9
תם היום התשיעי של הטיול
יום מס' 10  (08/04/2010)
בוקר חדש ואחרי ארוחת הבוקר אנחנו ממשיכים בדרכנו, נוסעים בכביש מס' 4 דרומה עוברים ליד מאגר המים לוגרן (Lungernersee) וממשיכים עם הכביש למעבר ברוניג (Brünigpass) ויורדים לעבר אגם ברינץ (Brienzersee) ופונים לחלקו הדרומי ומתחילים לעלות לחלק העליון של מפלי גיסבאך (Giessbachfälle), יש לשים לב שלא עולים בטעות על כביש מס' 8 שהוא כביש מהיר ועובר דרך מנהרות בחלק הדרומי של אגם ברינץ, השארנו את הרכב בחניה של מלון גרנד הוטל גיסבאך ויצאנו למסלול של המפלים.
 הפוניקולור שמעלה מטיילים מהאגם למפלים (למי שמגיע בסירה)
 שייט באגם בריינץ לגיסבאך (Giessbach) - הוא יום טיול קלאסי. קרוניות קטנות מובילות מחוף האגם במעלה ההר אל גרנד הוטל גיסבאך, מלון אריסטוקרטי בן 140 שנה, שאירח בימי תפארתו את אצולת אירופה ומשקיף אל נוף נפלא של כחול-אגם וירוק-יער מלוא העין. מומלץ לגמוע את כל זה עם קפה ועוגה על מרפסת המלון. אבל העיקר הוא מפל גיסבאך, שנופל ב-14 מדרגות במורד ההר הירוק. שבילי הליכה יובילו אתכם על פני המפלים לטיול רגלי מקסים ובסיומו תוכלו לרדת חזרה לספינה בקרוניות או ברגל עד לאגם.
 מלון גרנד הוטל גיסבאך
  השביל שעובר מאחורי המפל
לאחר סיור במפלים עלינו לתצפית מהכפר Axalp וירדנו את כל הדרך חזרה לכיוון הכביש הראשי ונסענו לכיוון ברינץ (Brienzוסירנו ברחובות היפים שלו.
אקסלפ (Axalp), הכפר האלפיני הנטוש מימי הביניים, ומתחם מלון גיסבך (Giessbach) מופיעים שניהם ברשימת אתרי המורשת השוויצרית בעלת משמעות לאומית.
 בכפר Axalp
 אגם ברינץ (Brienzersee)
 ברינץ (Brienz)
ברינץ (Brienz) - הוא כפר לחופו הצפוני של אגם ברינץ, למרגלות הר ה- Rothorn Brienzer באלפים השווייצריים. הכפר ידוע כמרכז גילוף על עץ של שווייץ. חלק מנקודות העניין של הכפר כוללות טיילת שנבנתה בתקופת מלחמת העולם הראשונה לאורך הכפר וחוף האגם. את הטיילת מעטרים ערוגות פרחים, עצים ונוף יפה ללא תנועת רכבים. אטרקציות נוספות כוללות את מוזיאון האוויר הפתוח באלנברג, בו כמעט 100 מבנים מקוריים בני מאה שנים מכל רחבי שוויץ, ומפלי גיסבך (Giessbach Falls) עם הרכבל העתיק ביותר באירופה. מבקרים יכולים גם לעלות על ה- Brienz Rothorn Bahn, רכבת קיטור העולה על ההר (Rothorn Brienzer).
המשכנו בדרכנו לאורך החוף הצפוני של אגם ברינץ, אנחנו עוברים באינטרלאקן (Interlaken) לכביש שעובר מדרום לאגם תון (Thunersee) לעבר הישוב שפיץ (Spiez)
הישוב שפיץ (Spiez)
לאחר שיצאנו משפיץ פגשנו בהמשך הדרך שוק של פרות שלפי המקומיים מתקיים פעם בשבוע.
מכאן אנחנו פונים לכביש מס' 11 בכיוון כללי לדרום מערב עד לישוב גשטאט (Gstaad) פה אנחנו עושים הפסקה לטייל במקום המדהים הזה.
 גשטאט (Gstaad)
 גשטאט (Gstaad)
לאחר סיור בישוב היפה הזה אנחנו ממשיכים בכיוון כללי דרום לעבר מעבר ההרים קול-די-פיו (Col du Pillonשנמצא בגובה 1546מ'.
 מעבר ההרים קול-די-פיו (Col du Pillon)
ומכאן ממשיכים על כביש מס' 11 עוד מספר קילומטרים ופונים לעלות למעבר ההרים מוזס (Col des Mosses) שנמצא בגובה של 1445 מ'.
 מעבר ההרים מוזס (Col des Mosses)
עלינו למעבר "רק" כדי לראות מה יש שם וחזרנו חזרה למטה (לכביש מס' 11) ואיתו המשכנו לרדת עד הישוב אגל (Aigle) ולמפגש עם כביש מס' 9.
 הישוב אגל והטירה שלו (Château d’Aigle)
אנחנו פונים בכביש מס' 9 דרומה, ומתחילים לנסוע לאורך נהר הרון, לכיוון הישוב מרטיני (Martigny), עשינו סיור קטן במרכז ונסענו לישוב Fully שנמצא 5 דקות נסיעה ממרכז מרטיני ושם מצאנו מקום לינה ל-3 הלילות הקרובים.
מסלול יום מספר 10
תם היום העשירי של הטיול
יום מס' 11  (09/04/2010)
התעוררנו לבוקר בהיר וצח אין ענן בשמים וזאת סיבה מספיק טובה לעלות להר הכי גביע בסביבה. אנחנו יוצאים ממקום הלינה שלנו ישירות לכיוון מרטיני ובהמשך עולים לכיוון דרום מערב למעבר ההרים Col de la Forclaz שנמצא בגובה 1527 מ' ובהמשך הישוב Trient,
 Col de la Forclaz
בהמשך אנחנו חוצים את הגבול לצרפת (כביש מס' D1506) ומגיעים לעיירה שמוני (Chamonix-Mont-Blanc) המטרה – לעלות למון בלאן (Mont Blanc), מתברר שאנחנו לא היחידים באזור שראו את איכות מזג האוויר היום ויש תור לעליה ברכבל (אבל לפי הסימנים במקום זה תור קצר יחסית לעונת הקיץ), קנינו כרטיסים, המתנו והופ אנחנו בדרכנו למעלה.
 
עיירה שמוני (Chamonix-Mont-Blanc) - מראה מלמעלה
למעלה שמש שמים בהירים, טמפרטורה מינוס 14 מעלות וגם חסר "קצת" חמצן ואת זה מרגישים שעולים במדרגות בדרך מתחנה לתחנה למעלה.
מוֹן בּלָאן - (בצרפתית: Mont Blanc "הר לבן"), מונטה ביאנקו (באיטלקית: "הר לבן") או לה דאם בלאנש (בצרפתית "הגברת הלבנה"), הוא ההר הגבוה בהרי האלפים והשני בגובהו ביבשת אירופה. גובהו מוערך בכ-4,808 מטרים, אך הוא משתנה משנה לשנה במספר מטרים, בהתאם למצב האקלים אשר משפיע על כמות השלג בפסגתו.
חלק אחד של המון בלאן נמצא בשטחה של צרפת, במחוז סבואה עילית וחלקו האחר באיטליה במחוז ואל ד'אוסטה. שלוש העיירות המקיפות את המון בלאן הן קאורמיור (Courmayeur) האיטלקית וסן ז'רווה ל'בן (Saint-Gervais-les-Bains) ושאמוני (Chamonix) הצרפתיות (האחרונה אירחה את משחקי החורף האולימפיים הראשונים בהיסטוריה). בין שאמוני וקאורמיור מחבר רכבל העובר דרך רכס ההרים. בשנים 1957–1965 נחפרה מנהרת המון בלאן המחברת בין שני היישובים (ושתי המדינות). אורכה של המנהרה 11.6 קילומטרים והיא אחד מנתיבי התחבורה העיקריים שבהם חוצים את האלפים.
בסיום הסיור בכל התחנות על הפסגה אנחנו יורדים חזרה למטה, מזג האוויר היה מעולה והשאיר בנו חוויה חזקה ומהנה (וגם 150 תמונות מלמעלה), אנחנו עושים סיבוב רגלי קצר בעיירה וברחובה הראשי, אמרנו להצמנו בנזג אוויר כזה אולי כדאי לבדוק עוד כמה מעברי הרים (בצרפת) לפני שחוזרים לשוויץ (לקחנו בחשבון שזאת דרך הלוך ושוב ואין אפשרות למסלול סיבובי), ואנחנו מתחילים לנסוע דרומה לכיוון קול דה ססי (Col des Saisies) שנמצא בגובה 1650 מ', לאחר סיור במקום ירדנו חזרה למטה ועלינו לכיוון צפון קול דה ארווי (Col des Aravis) שמנצא בגובה של 1487 מ'.
 קול דה ססי (Col des Saisies)
 קול דה ססי (Col des Saisies)
 בעליה לקול דה ארווי (Col des Aravis)
 קול דה ארווי (Col des Aravis)
לאחר ביקור ב-2 המעברים אנחנו חוזרים לכביש הראשי ומתחילים לחזור לכיוון שוויץ למקום הלינה שלנו.
מסלול יום מספר 11
תם יום מס' 11 של הטיול
יום מס' 12  (10/04/2010)
התעוררנו לעוד בוקר עם מזג אוויר בהיר (וקר) ומתרת הטיול שלנו להיום – הדרכים המפותלות (וכמה שיותר) בהרי האלפים, אנחנו יוצאים ממקום הלינה שלנו ב- Fully לכיוון מרטיני ופונים דרומה על כביש מס' 21 ובהמשך פונים לכיוון Lac de Champex שנמצא בגובה 1466 מ', אנחנו מגיעים לאגם והוא מכוסה שיכבת קרח אבל הנוף מסביב מדהים.
Lac de Champex
מכאן אנחנו ממשיכים בדרכנו לכיוון מזרח ויורדים מהאגם לכיוון כביש מס' 21 שאותו עזבנו קודם ופונים לכיוון מעבר סאן ברנרד הגדול (Col du Grand-Saint-Bernard), אנחנו מגיעים למקום והמעבר סגור ומכוסה שכבת שלג וקרח שמשמשת את גולשי הסקי במקום (המנהרה פתוחה כל השנה),
הסכר ליד הכניסה למנהרה (Barrage des Toules)
 מעבר סן ברנאר הגדול (בצרפתית: Col du Grand-Saint-Bernard, באיטלקית Colle del Gran San Bernardo) - הוא מעבר הרים השוכן בקנטון ואלה בדרומה של שווייץ בסמוך לגבול עם איטליה. המעבר הוא השלישי גובהו בשווייץ. הוא מחבר בין מרטיני שבקנטון ואלה לאאוסטה שבאיטליה. הוא המעבר הנמוך ביותר ברכס המחבר את שתי פסגות האלפים הגבוהות ביותר: המון בלאן ממערב ומונטה רוזה ממזרח. המעבר ממוקם על קו פרשת המים בין עמק הרון שבשווייץ לעמק הפו שבאיטליה. המעבר הוא המעבר העתיק ביותר העובר דרך הרי האלפים המערביים. ישנם עדויות שבני אדם עברו בן עוד בתקופת הברזל וקיימים שרידים של דרך רומאית עתיקה. בשנת 1800 צבאו של נפוליאון השתמש במעבר על מנת לפלוש לאיטליה, האירוע תואר על ידי שני ציירי השמן המפורסמים ז'אק-לואי דויד ושל פול דה-לה-רואש. בעת החדשה האפילו על המעבר דרכים נוחות יותר, ובראשון המנהרה שנחפרה תחתיו ונפתחה בשנת 1964, וכיום הוא משמש כאתר תיירות ומורשת היסטורית. בשנת 1049 הוקמה בנקודה הגבוהה ביותר במעבר אכסניית סן ברנאר הגדול, האכסניה התפרסמה מאוחר יותר בכך שהשתמשה בכלבי סן ברנרד לחילוץ והצלה.
 כביש העליה למעלה מכוסה שלג וקרח
הסתובבנו קצת במקום נהננו מהנוף ואנחנו מתחילים לרדת חזרה צפונה, לאחר כ-25 ק"מ אנחנו פונים לכביש צדדי ומפותל מאד (ליד הישוב Sembrancher) שנקרא בתחילה Route de Verbier 
ובהמשך route de la croix de coeur ויורדים לכיוון כביש מס' 9 וממנו פונים מזרחה לישוב סיון (Sion).
Château de Tourbillon

 סיון (Sion) - היא עיר הבירה של קנטון ואלה, השוכנת בחלקו דובר הצרפתית, בעמק נהר הרון שבדרום-מערב שווייץ. בעיר נמצא פרלמנט הקנטון, בית המשפט וכל משרדי האדמיניסטרציה שלו. סיון היא אחת הערים העתיקות ביותר בשווייץ. בעיר מתגוררים 28,871 תושבים (2007), ויש בה שדה תעופה ותחנת רכבת, על ציר מרכזי של קווי הרכבת השווייצרית.
מעל בתי העיר בולטות לעין שתי מצודות עתיקות. מצודת טורביון (Tourbillon), שנבנתה במאה ה-14, ומצודת ואלר (Valere) בה נמצאת כנסיית גבירתנו של ואלר (Notre Dame de Valere). העיר מוקפת כרמים והאזור כולו נחשב לשלישי בייצור היין בשווייץ, בזכות האקלים הנוח של עמק הרון. סיון זוכה לאקלים נוח יחסית בזכות רכס האלפים הברניים, החוסם את רוחות הצפון הקרות, ורכס האלפים הפניניים, היוצר צל גשם ומיעוט משקעים יחסי.
 תצפית מ-Château de Tourbillon לעבר הנהר והעיר
סיירנו במרכז העיר, עלינו למצודת ואלר לתצפית על האזור והמשכנו בדרכנו לכיוון מערת לאונרד (Lac Souterrain Saint-Léonard). זאת מערת נטיפים עם אגם תת קרקעי שהוא אחד הגדולים באירופה והסיור בתוכה נעשה עם סירות.
Lac Souterrain Saint-Léonard
לאחר הביקור במערה אנחנו ממשיכים בדרכנו מזרחה לכיוון העיר סיאר (Sierre) עוברים את העיר ופונים דרומה לעבר Val d'Anniviers ומתחילים לטפס עם הכביש לכיוון הכפר Saint-Luc ובהמשך שלו בדרך תלולה וצרה בעלת פיתולים חדים אבל עם נוף מדהים לכיוון הכפר שנדולין (Chandolin).
 הדרך לכפר שנדולין (Chandolin)
  הדרך לכפר שנדולין (Chandolin)
הכפר שנדולין (Chandolin) – נמצא בגובה של 1936 מ' והוא אחד הכפרונים הגבוהים ביותר באירופה, אבות אבותיהם של השנדולינים התגוררו כאן בתנאים כמעט בילתי אפשריים: בחורפים הקשים הם נותרו בבידוד מוחלט, חלקם לא שרדו ומיעוטם הצליחו להחזיק מעמד. כיום חיים השנדולינים כבני מלכים הודות לענף התיירות.
משנדולין נשקף נוף יפה לעבר האלפים של ואלה. נקודת תצפית טובה נמצאת ליד הכנסיה המקומית. ההרגשה כאילו הגענו לקצה העולם.
שנדולין (Chandolin)
בסיום הסיור בכפר אנחנו נוסעים (בזהירות) חזרה למטה לכיוון Saint-Luc ופונים דרומה לעמק זינאל (Zinal) עד לישוב זינאל.
 זינאל (Zinal)
זינאל (Zinal) – בנויה בגובה 1675 מ' בקצה הכביש עם נוף משגע, בקיץ היא מציעה שבילי הליכה,טיפוס הרים ומראות נוף. הר הוויסהורן (Weisshorn) שמגיע לגובה של 4505 מ', שולט בנוף שרואים מכאן.
בסיום הסיור בזינאל אנחנו חוזרים צפונה ישירות (בכביש המתפתל) לכיוון סיאר (Sierre) ופונים מזרחה על כביש מס' 9 ונוסעים כ- 30 ק"מ עד הפניה דרומה לכיוון צרמט (Zermattופונים לכיוון דרום, בהמשך הדרך מצאנו מקום לינה בישוב Randa.
מסלול יום מספר 12
תם יום מס' 12 של הטיול
יום מס' 13  (11/04/2010)
התעוררנו לעוד יום בהיר ויפה ואנחנו בדרכנו דרומה לעבר הישוב טש (Täsch), כאן אנחנו משאירים את הרכב בחניון המסודר ועולים לרכבת שתיקח אותנו לעבר צרמט (Zermatt) 
לאחר כרבע שעה נסיעה הגענו לצרמט ועלינו לאורך הרחוב הראשי (והמאוד מתוייר) לחלק העליון של העיר ומשם יצאנו למסלול רגלי של כמעט שעתיים במסלול מסודר עם נופים יפים מדרום לעיר.
 ברחוב הראשי של צרמט
הר המטהורן (Matterhorn) מציץ מבין העננים
 צרמט (Zermatt) - היא עיירת נופש בשווייץ, הנמצאת למרגלות הר המטרהורן בקנטון ואלה שבדרום מערב שווייץ, כ-10 קילומטרים מהגבול עם איטליה. תושבי הכפר דוברים ניב מקומי של גרמנית ורובם משתייכים לנצרות הקתולית. צרמט מוכרת בעיקר בזכות היותה אתר סקי המושך אליו גולשי סקי מכל רחבי העולם בשל גובהו הרב (3,820 מטר), המאפשר גלישה על קרחון לאורך כל השנה, הנוף המרהיב, וכן בזכות הקרבה להר מטרהורן המפורסם.
האוכלוסייה הקבועה בצרמט כוללת בסביבות 4,000 אנשים, אף על פי שמספר התושבים משתנה במידה ניכרת במשך עונות השנה בשל תיירים, מטפסי הרים, וגולשי סקי הפוקדים את המקום ומשמשים בה כמקום לינה. הכפר ממוקם בתוך עמק בין כמה הרים, ובגובה 1620 מטרים.
כלכלתה של צרמט מושתתת כמעט כולה על תיירות, והיא מוכרת כאתר סקי ונופש.
כדי למנוע זיהום אוויר שיהרוס את התדמית הנאה של הכפר והאזור, אין כלל אפשרות להיכנס עם מכוניות לצרמט. התנועה בתוך הכפר היא עם רכבים המונעים על חשמל וכרכרות סוסים. אפשר להגיע לצרמט עם רכבת שיניים העושה דרכה מהעיר ויספ (Visp) או לחנות בכפר הסמוך טש (Täsch) ומשם להגיע ברכבת או בהסעות.
אתר הסקי של צרמט מציע מסלולים באורך 185 ק"מ. הוא מקושר לאתר הסקי האיטלקי צ'רוויניה, ויחד הם מציעים מסלולים באורך 313 ק"מ. האתר מורכב משלושה אזורי גלישה - קליין מטרהורן, גורנרגרט ורוטורן פרדייז. באזור קליין מטרהורן יש קרחון המאפשר גלישה לאורך כל השנה. אל אזור גורנרגרט מגיעים בנסיעה ברכבת שיניים. הרכבלים לקליין מטרהורן ולרוטורן פרדייז ורכבת השיניים לגורנרגרט פועלים כל השנה, ומשרתים בקיץ את המטיילים הרבים המגיעים לצרמט.
 במסלול הרגלי מדרום לצרמט
 הירידה חזרה לכיוון צרמט לאורך קו הרכבל
לאחר סיום הסיור בעיר (ביקור שני שלנו במקום) אנחנו יורדים חזרה עם הרכבת  ל"טש" משלמים את דמי החניה ויוצאים צפונה לכיוון הכביש הראשי (כביש מס' 9) ופונים לכיוון צפון מזרח להמשך הטיול שלנו. מספר הכביש מתחלף ל-19 ואנחנו בדרך ל-פייש (Fiesch), עם הגיענו לכפר אנחנו מיד עולים על רכבל שמעלה אותנו לכיוון אגיסהורן (Eggishorn).
 עולים ל-אגיסהורן (Eggishorn)
 התחנה הראשונה של הרכבל - תחנת פיישר-אלפ (Fiescheralp)
תחנת פיישר-אלפ (Fiescheralp)
אל הקרחון הגדול מכולם - אחת האטרקציות האהובות ביותר על המבקרים במחוז גומס וקנטון ואלה ולא בכדי היא העלייה לתצפית על קרחון אלטש ((Aletschgletscher,
או כפי שהוא מכונה כאן "קרחון אלטש הגדול" ((Aletschgletscher Grosser. זהו הקרחון הגדול ביותר בהרי האלפים ובמערב אירופה. אורכו 24 קילומטרים והוא מכסה בלבן שטח של 120 קמ"ר, אך גם הוא כמו קרחון הרון מאבד משטחו, ומעריכים שב- 150 השנים האחרונות הוא איבד כשלושה קילומטרים מאורכו. נקודת התצפית הגבוהה ביותר, אליה עולים מעמק הרון כדי לצפות על קצהו הדרומי של הקרחון, היא אגיסהורן. העלייה רק ברכבל, העולה מהכפר פייש (Fiesch) לתחנת פיישר-אלפ ((Fiescheralp, ומשם לאגיסהורן (2,927 מ').
אם הגעתם עד לכאן רצוי לצאת לאחד ממסלולי ההליכה, היוצאים מאגיסהורן ועושים דרכם בנופי הפסגות המכוסות לבן. מטיבי הלכת יכולים גם להגיע ממש עד הקרחון, שהליכה עליו דורשת ציוד מקצועי. שתי נקודות תצפית נוספות, גבוהות פחות, הן Bettmeralp ו- Riederalp ,וגם אליהן עולים ברכבלים מעמק הרון.
לאחר סיבוב קצר מאד בתחנה הראשונה אנחנו ממשיכים ברכבל נוסף לעבר הפיסגה ע"מ לצפות בקרחון הענק.
"קרחון אלטש הגדול" (Aletschgletscher Grosser)
 על פסגת האגיסהורן (Eggishorn)
לאחר סיור ותצפית מהפסגה אנחנו יורדים חזרה לתחנת פיישר-אלפ (Fiescheralp) וכאן אנחנו עושים הפסקה קצרה לשתיה והתרעננות שלאחריה יורדים חזרה לישוב פייש (Fiesch)
בתחנת פיישר-אלפ (Fiescheralp)
 יורדים חזרה לישוב פייש (Fiesch)
אנחנו ממשיכים בדרכנו לכיוון דרום מזרח לאורך נהר הרון על כביש מס' 19 לעבר מעבר פורקה (Furkapass) ומגיעים לשלט שהמעבר חסום, אבל רגע רגע אנחנו לא היינו המכונית היחידה על הכביש לאן כולם נעלמו?, חוזרים מעט חזרה וליד הישוב Oberwald אנחנו רואים שכל המכוניות פונות ל........ ואנחנו מיד אחריהם ומגיעים לתחנת הרכבת ויש מכוונים אותנו לעלות לרכבת (מי ביקש אפילו לא שעלו אותנו) אבל אנחנו עם העדר עם המכונית על הרכבת, בחור עובר ומזהיר אותנו שאסור לפתוח דלתות ולא עוברות יותר מ-10 דקות והרכבת מתחילה לנסוע ואנחנו בתוך הרכב על הרכבת.
 Furka Oberalp Car Train
  Furka Oberalp Car Train
כ-20 דקות נסיעה ואנחנו מגיעים דרך מנהרה ארוכה לצד השני של מעבר פורקה לישוב Realp (הרכבת שרות לנוסעים ללא תשלום).   קישור לאתר הרכבות ==> car-transport-furka
מסלול רכבת המכוניות מתחת למעבר פורקה
לאחר הירידה מהרכבת ב- Realp אנחנו ממשיכים מזרחה על כביש מס' 19 עד המפגש עם כביש מס' 2
ופונים צפונה ומתחילים לרדת לכיוון אגם לוצרן ולכיוון הישוב Flüelen
הזיכרון מ-2  הטיולים הקודמים במקום שיש איפה לישון ולא צריך להתרגש, אבל שהגענו למקום "נעלמו" כל השלטים של הצימרים (כולל זה שישנו בו בפעם האחרונה) ולא נותר לנו אלה לחפש מלון באזור (ורוב המלונות סגורים (לא העונה), לבסוף מצאנו מלון פתוח (אבל במחיר "מופקע") קיבלנו חדר בקומה השניה והיינו לבד בכל הקומה, לא נורא רק לילה אחד וממילא אנחנו מאד עייפים.
מסלול יום מספר 13
תם יום מס' 13 של הטיול
יום מס' 14  (12/04/2010)
התעוררנו לבוקר אפרורי וקר בחוץ טיפות של גשם ואנחנו יוצאים בדרכנו צפונה כל כביש מס' 4 ובהמשך כביש מס' 8 עד לישוב Biberbrugg, ומיד לאחר הישוב אנחנו פונים מזרחה על כביש מס' 9 לכיוון אגם Sihlsee
אנחנו חוצים את האגם במרכזו (עם כביש מס' 9) וממשיכים מזרחה לכיוון מעבר ההרים Sattelegg Pass שאמנם לא גבוה, רק 1200 מ', אבל הטמפרטורה ממשיכה לרדת ומגיעה למינוס 2 מעלות, בחוץ כל העצים מכוסים שיכבת שלג שירד כנראה בלילה והנוף מרשים מאד.
 Sattelegg Pass
  Sattelegg Pass
אנחנו מתחילים לרדת ממעבר ההרים ומגיעים לישוב Siebnen וממנו ממשיכים מזרחה על כביש מס' 3 (כחול - לא הכביש המהיר 4 ירוק) ועוברים מדרום לאגם ואלן (Walensee) במרכז הרכס.
לאחר שעברנו את האגם אנחנו גם עוזבים את שוויץ ועוברים למדינה נוספת – ליכטנשטיין (Liechtenstein) אנחנו חוצים את הגבול על הגשר מעל נהר הריין לכיוון בלצרס (Balzers)
 הגשר בגבול בין שווץ לליכטנשטיין וברקע Burg Gutenberg
מכאן המשכנו צפונה בכביש מס' 28 לכיוון ואדוז (Vaduz) עיר הבירה של ליכטנשטיין, מצאנו חניה ויצאנו להסתובב קצת בעיר, מברור בלשכת המודיעין התברר שהטירה סגורה למבקרים ואין טעם לעלות למעלה.
Castle Vaduz
 נסיכות ליכטנשטיין (Fürstentum Liechtenstein) - היא מדינה זעירה במרכז אירופה, הגובלת בשווייץ במערב ובאוסטריה במזרח. המדינה חברה באו"ם מ-1990 ונקראת על שם שושלת ליכטנשטיין, במקור בעלי "טירת ליכטנשטיין" שבאוסטריה תחתית מאז המאה ה-12. משפחת ליכטנשטיין רכשה במשך השנים אדמות רבות, בעיקר בשטחי המדינות אוסטריה וצ'כיה של היום. בתחילת המאה ה-18 רכשה את שטחי מחוזות שלנברג וואדוץ שבעמק הריין, אשר הוכרו על ידי הקיסר קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה כ"נסיכות" במסגרת האימפריה הרומית הקדושה, שנקראה על שם בעליה. הרכישה בוצעה כדי לבסס מעמד פוליטי, אך בפועל כף רגלם של נסיכי בית ליכטנשטיין לא דרכה בנסיכותם במשך דורות, והם המשיכו להתגורר בווינה. ב-1806, בעקבות התפוררות האימפריה הרומית הקדושה, הוכרה נסיכות ליכטנשטיין כמדינה ריבונית. במשך שנים מספר הייתה כבושה תחת צרפת של נפוליאון, ואחר כך הייתה חלק מהקונפדרציה הגרמנית. עם התפרקות הקונפדרציה הכריזה ליכטנשטיין על ניטראליות, וזו נשמרה במשך שתי מלחמות העולם. עד מלחמת העולם הראשונה הייתה בעלת קשרים כלכליים חזקים ביותר לאוסטריה, אך מצבה הכלכלי הקשה של אוסטריה בעקבות המלחמה הביא את ליכטנשטיין להיקשר כלכלית לשווייץ השכנה. עד האנשלוס ב-1938 ישב שליט הנסיכות הנסיך פרנץ הראשון בווינה. אשתו אליזבת פון גוטמן הייתה ממוצא יהודי. לאחר השתלטות הנאצים הוא ויתר על כס הנסיכות והוחלף על ידי בן דודו הנסיך פרנץ יוזף השני. הניטראליות והקשר עם שווייץ אפשרו לנסיכות לעבור בשקט יחסי את שנות מלחמת העולם השנייה, ולאחריהן זכתה לפריחה כלכלית.
 Liechtenstein National Archives
בית העיריה (city hall)
 Landtag of Liechtenstein
לאחר סיור בעיר אנחנו ממשיכים צפונה וחוצים את הגבול של ליכטנשטיין עם אוסטריה לכיוון העיר פלדקירש (Feldkirch) ובהמשך צפונה עוברים שוב את הגבול אבל הפעם לגרמניה לעיר לינדאו (Lindau (Bodensee)), שבה ביקרנו כבר פעמיים בעבר, הפסקה קלה להתרעננות ואנחנו עולים על הכביש המהיר ישירות לכיוון העיר מינכן. 
במינכן היה לנו מלון שהזמנו מראש קרוב ל"רינג" המזרחי (acomhotel münchen-haar) במקום נוח להגעה עם רכב ושיהיה קרוב לשדה התעופה. התמקמנו במלון ויצאנו עם אוטובוס + תחתית מהתחנה שליד המלון למרכז מינכן ל-Karlsplatz. יצאנו מהתחנה ונכנסנו ישר למדרחוב שבמרכזו נמצא בית העיריה, 
Karlsplatz
 המדרחוב במרכז העיר
 בית העיריה החדש במרכז המדרחוב
  בית העיריה החדש במרכז המדרחוב
לאחר סיור במדרחוב חיפשנו מקום נחמד ואותנטי לשבת ולחגוג את סיום הטיול ובהמלצת המקומיים (המלצה שהתבררה כמוצלחת מאד) פנינו למבשלת בירה (Der Pschorr) שנמצאת ממש קרוב ליציאה המזרחית של המדרחוב  והלכנו לחגוג את הערב האחרון של הטיול שלנו.
במבשלת הבירה (Der Pschorr)
בסיום הערב אחרי ששתינו ואכלנו חזרנו למלון שלנו עייפים ומרוצים מאד
מסלול יום מספר 14
תם יום מספר 14 של הטיול
יום מס' 15  (14/04/2010)
לאחר ארוחת בוקר מוקדמת אנחנו יוצאים לכיוון שדה התעופה, חצי שעה נסיעה ואנחנו כבר בחניון אחזרת הרכבים, הכל הולך חלק ואנחנו כבר ממתינים לטיסה לארץ, עוד סיבוב אחד בשדה ונגמר לנו הטיול.
München-Flughafen
תם טיול ארוך ומלא חוויות שהיה מוצלח מאד עם הספק גדול מאד
להתראות בטיול הבא

לחזרה לחלק א' לחץ על הקישור ==> חלק א'


לשאר הטיולים שלי לחץ ==> כאן

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תוכן ענינים בבלוג

כתובות וקישורים של הטיולים בבלוג